הצילו!!! חייבת עזרה ברוחניות!

הי, אני בת 23 , רווקה חרדית
וכל חיי שמרתי על עצמי. תמיד הייתי הילדה הכי טובה. אני בת למשפחה הרוסה
עזבתי את הבית לפני חצי שנה ואני גרה לבד. אני לא יכולה לחזור לבית של ההורים שלי מצד אחד
ומצד שני אני לבד.
במהלך הדרך התחברתי למישהו מהעבודה.
התחברנו עוד ועוד
הוא נהיה הכותל שלי, והכל. הוא חילוני
ואני כל כך רוצה להקים בית של תורה.
עם הזמן הכל הידרדר.
ככל שרציתי יותר להפסיק
כך נסחפנו יותר
עד שגם התקרבנו
אני כל כך זקוקה לאהבה.
אני כל כך נואשת לחום
אני ילדה טובה, באמת.
לא מצליחה להיפרד ממנו.
באה להגיד לו שאני רוצה לסיים את זה
וכל פעם נחנקת
קשה לי כל כך בלי סביבה בלי חברה.
בבקשה תעזרו לי

תשובה

שלום לך, ילדה טובה באמת.
למען הדיוק, ילדה טובה ויקרה עד מאוד, באמת.

האם תדעי כיצד יודעת אני, שאת הנך, טובה באמת?

הזעקה הנשמעת ממילותיך, הקריאה הנואשת לעזרה, הכמיהה שלך לטוב- כל אלו מלמדים על טוהר לב עצום שלא פוגשים כמותו בכל יום ושעה.
רק מי שטוב באמת יכול לזעוק באופן כזה: הצילו! אני זקוקה לעזרה. קורה לי משהו בחיי שאני חשה כי הוא חזק ממני אבל אני לא רוצה אותו.
אינך מצטדקת. אינך מכשירה כל מעשה. אינך בועטת.
רק זועקת.

ליבי יוצא אליך, יקירתי.

אני כל כך יכולה להבין את התחושה החזקה הזו המבקשת חום, קרבה והבנה. גם לולא היית מגיעה מהרקע שבאת ממנו היה זה צורך מתבקש בגילך לא כל שכן שאין לך למעשה פינה מנחמת בעולמך. גם לא חיק הבית בו גדלת שהוא לכאורה הדבר הטבעי ביותר בעולם.
אני קוראת ממילותיך את הדרך שעשית. את הבחירה לנתק את עצמך ממעגל חיים לא בריא ולא תקין ואת הניסיון לצמוח ממנו וליצור מעגלי חיים בריאים, איכותיים ורוחניים.

אני מעריכה את זה כל כך.

אין זה דבר מובן מאליו כי אדם שגדל ב"מצרים" יאבק לצאת משם ולבנות חיים חדשים. אין זה דבר קל ופשוט.

ישנו סיפור מפורסם אודות פסיכולוג גדול שהגיע אליו פציינט לטיפול. הפסיכולוג הביט בקורות חייו ושאל: אני רואה שאינך עובד, אינך נשוי, לא סיימת תיכון ומבית הספר היסודי סולקת מספר רב של פעמים. איך אתה מסביר זאת? עונה לו האדם: אבא שלי שיכור ואימי לא מתפקדת- מה אתה רוצה שאעשה?
למחרת הגיע אדם נוסף אל אותו הפסיכולוג. הפסיכולוג מתבונן בקורות חייו ושואל: אתה צעיר כל כך ובכל זאת סיימת את התואר הראשון והשני בהצטיינות, אתה מנהל משרד מצליח ונשאת לא מכבר. איך אתה מסביר זאת? עונה לו האדם השני: אבא שלי היה שיכור ואימי לא תפקדה. הייתה לי ברירה אחרת?

ובכן. כנראה שאת שייכת לחלק השני של הסיפור.

הסוד הוא, שהברירה האחרת נעוצה בבחירה.
לאף אחד מאיתנו אין את האפשרות לבחור מה תהיה מציאות חיינו החיצונית אולם בידנו לבחור את מעשינו, התנהלותנו וההתמודדות עם אותה מציאות.

כמו בקלפי משחק-
אין לנו את השליטה אלו קלפי משחק נקבל-
אנו יכולים לבחור כיצד לשחק בקלפים שקבלנו.

למה ומדוע עושה הקב"ה דברים בעולמו זה- אין אנחנו נכנסים בכבשנו של עולם. בוודאי יש לכל דבר תכלית ומטרה.
אולי את עוברת מסלול כזה בכדי לתת ביום מן הימים, כח לאנשים אחרים לצאת ממעגלי חיים לא פשוטים ולהבנות- נדבך אחר נדבך.
אני מעריכה את הבחירה הפנימית שלך לצמוח מהניסיון גם אם כרגע בדרך את חשה ברפיון ואין אונים מול צרכי נפשך. למעשה את זועקת את הרצון האמיתי של נשמתך:-
אני רוצה בית של תורה,
אני רוצה חיים בריאים.
אני רוצה חיים מתוקנים,
עזרו לי.

אז הנה לך, אהובה, ידי המושטת.
ליבי ולב כל מי שיקרא את מילותיך, מן הסתם, פתוח ורחב אליך, יקרה, באהבה גדולה, בתפילה,ברצון עמוק לעזור.
בראש ובראשית דעי זאת.

אולם אין אלו רק בני האנוש המוגבלים המבקשים טובתך כי אם אב רחום וגדול, אביך האמיתי שנמצא עבורך בכל מקום וזמן.
ממתין כי תשוועי אליו מן העבודה, הוא כבר יוציאך ממצרים באותות ובמופתים.

זהו צעד גדול-

לשבת יום, יום.
חול ושבת-
באופן קבוע, אולי אפילו במקום קבוע ולזעוק לאלוקים את הזעקה הזו.

כבר למדונו חכמינו שיצר הרע- אלמלא הקב"ה עוזר לו לאדם- הוא אינו יכול לו.
לולא עמדו גדולי וצדיקי עולם בתחינה לפני בוראם שיצילם מן החטא- חזקה שהיו נופלים בו.
וחזקה על תפילה רוחנית שתתקבל.
בני אנוש אנחנו וזקוקים לעזרת שמים.

מעבר לזאת- חשוב לי, יקרה, עד מאוד, שתזכרי שוב שוב את עובדת היותך גיבורה גדולה. ואת המטרה החשובה ששמת מול עיניך-
בניית חייך.

הבדידות קשה עד מאוד. קשה, כואבת, מייסרת, בלתי אפשרית כמעט.
הבעיה היא ש"הנוחם" שמצאת בחיק אותו בחור, אינו אלא פתרון קיקיוני בלבד שאולי נותן לך משכך כאבים זמני ורגעי אולם אינו באמת מקדם אותך לריפוי חייך ולבניינם האמיתי.

קשה לעמוד מול המציאות ולחוש בכאב. כולנו, כולנו מנסים להתעלם מהכאב בחיינו.
להתכחש אליו, לצרוך משככי כאבים דוגמת אוכל, שינה, קניות, מחשבים וכל דבר שעשוי להסיט את הלב והדעת ממנו.
תעשיות המזון והבגדים נבנו על התכונה האנושית הזו אולם זוהי מרמה עצמית גדולה מאין כמותה.

בדומה לתהליך לידה, הכאב הוא דחיפה קדימה להתקדמות.

לולא יכאב לך לא תקחי את חייך לצעד הבא קדימה.
אקמול לא יכול לעבוד לאורך זמן לו קיימת מורסה חיה תחת הבשר. הוא ודאי לא יכול לרפא.
האם הימים שאת נמצאת בחיק אותו הבחור מקדמות אותך אל התכלית האמיתית? אל איזושהיא תכלית אמיתית?
האם הקשר עמו יכול לקדם אותך ואת המטרה של חייך?

ישנם מקרים בהם משכך הכאבים הנו רק מעכב רפואה. במקרה שלך- הרי זה בניגוד גמור למסלול הנסיעה.

את נוסעת לכוון ההפוך מזה שאת רוצה להגיע אליו,יקרה.
זה בעצם מה שאת אומרת.

אז מה עושים?

הפכתי רבות בדעתי.
ראשית אני חושבת שקשה עד בלתי אפשרי לעבור את התהליך הזה לבד מכמה סיבות.
ציור חיינו מושתת רבות על מערכת החיים בה חיינו ועל אותן התנהגויות בהן צפינו ולקחנו בהן חלק,אם באופן אקטיבי, אם באופן פאסיבי.
בלא מודע, אנו יוצרים הזדהות/ התנגדות למול התנהלותם של הדמויות הסמכותיות בחיינו וגם אם אנו מתנגדים להם, קרוב לוודאי שננקוט באחד מן השניים: או שנחזור על התנהגויות אלו ונשחזר אותן או שננהג בקיצוניות, לא בריאה, לצד השני.
אנו זקוקים לעזרה מקצועית של דמות תומכת ומקצועית שתעזור לנו להתבונן על מערכות חיינו ולבנות אותן מחדש.
מלבד זאת הבדידות שלך אכן קשה מנשוא.

איני יודעת היכן את גרה אבל עלה בליבי להציע לך, בכל לב, לחפש מדרשיה לבנות בה מתקיימים לימודים בחצי היום כששאר היום פנוי לעבודה. מדרשה עם לינה בה תוכלי למצוא פינה כלבבך, חברה ואנשים מוסמכים שיוכלו לשמש לך דוגמא אישית חיובית למעגל החיים אותו את רוצה לבנות. יש רבות כאלה.

מלבד זאת,
ישנו תהליך אישי, הקרוי טרנספורמציה בו אני ממירים צורך שלנו שאינו יכול להגיע לידי סיפוק כרגע במתן התמקדות לחלקים אחרים.
באופן זמני, כמובן, ובדברים חיוביים שעשויים לקדם אותנו בלי לשכך את הכאב והצורך בהתקדמות. כמו לנצל את המצב להתקדם בלימודים כלשהם, לדוגמא.
ו..אנא. חפשי משהי שתוכל לתמוך בך. להאיר את הדרך ולעטוף אותה עבורך בחום והגנה. כל ילדה, גם ובעיקר, ילדה טובה באמת,זקוקה להגנה.

חשוב לי שתדעי שחלק מהאהבה אותה אנו מעניקים לילדנו הנם הגבולות אליהם אנו מחנכים אותם. זהו חלק חשוב ממערכת של אהבה והגנה. הגבולות שומרים על הנפש. שומרים עוד יותר מגילויי חום וחיבה.
העניקי אותם לעצמך. שמרי על גבולות התורה ככתבם וכלשונם כי הם- רק הם- ישמרו עלייך, יקרה.

יקירתי,
יש בך כוחות גדולים ועצומים ממה שנדמה לך.
אמנם. קשה עד מאוד המציאות. קשה ואף צריכה להגיע לפתרונה אולם באמת את זו שעליה להוביל את אותה מציאות שתשתנה ויש (מבטיחה לך שיש..) בתוכך את הכוחות לכך.
יש בך כנפי רוח, כנפי נשרים אדירים.. אל תכחשי בם, פן יכחשו בך.
דרשי אותם, יקרה, וימצאו לך מיד..

בתפילה עמוקה להצלחתך,
מחזיקה את ליבך היקר עימי ושלחת לו אהבה והערכה רבה יחד עם אמון גדול.
אמון במי שאת.
אמון בחיים אותם את רוצה לחיות.

את תגיעי. אין לי ספק.
שלך,
דקלה.
<[email protected]>

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
תגובה אחת
  1. זלדה הגב

    סור מרע ועשה טוב.

    אם את באמת רוצה את הטוב
    סורי מרע
    עזבי את העבודה הזאת ותמצאי עבודה אחרת
    עם חברה דתית או רק בסביבת נשים.
    אל תכניסי את עצמך לסיבוך הזה.

    כי גם כמה שתתנתקי אז תחזרי כל יום לראות אותו בעבודה.. ומה יועיל?
    הפיתוי יגבר..

    עזבי את העבודה הזאת ויפה שעה אחת קודם.
    וזה יראה לקב"ה שאת דבקה בו באמת.
    והוא יסייע לך במציאת עבודה חדשה וטובה יותר.
    תאמיני.

    ועשי טוב
    מצאי לך חברויות..
    אם זה בשיעור קבוע אצל איזה רבנית או מדרשה..
    או אפילו בהתנדבות במקום מסויים.. משהו שימלא את זמן וגם יחבר ויקרב אותך לבחורות שמתנדבות כמוך ותמצאי בהן חברות בע"ה.

    קחי אומץ
    ודברי עם בחור
    במשפטים קצרים וברורים.
    שטעית כשהתקרבתם, ואת רוצה חיים אחרים ממה שיש לקשר הזה להציע.
    אם את לא מסוגלת-דרך נוספת היא להעביר לו מכתב.
    אך שוב, ללא רגשות. אלא במשפטים ברורים.
    אנא הקל עליי ואל תיצור קשר. אני לא מעוניינת בקשר הזה יותר!

    וה' הטוב יהיה בעזרך.

השארת תגובה

שאלות נוספות:

>