בעלי אוהב ומכבד באופן חריג

שלום וברכה צוות האתר היקרים!
ראשית תודה רבה על פעילותכם הענפה והחשובה
יש לי שאלה, שלדעתי קצת מוזרה ואפילו אולי חריגה (כי בד"כ זה קורה הפוך).
אני נשואה כמעט שנתיים לבעל אוהב ומאוהב באופן חריג! מכבד ומעריץ אותי באופן יוצא מן הכלל, מפרגן ומחמיא לי ללא סוף. בקיצור כל מה שאישה זקוקה למילוי המצברים והמטענים הרגשיים והנפשיים.
אבל מהצד שלי, אני רחוקה מלחוש ולבטא מה שהוא חש כלפיי, כאמור. אני רחוקה מלהיות מאוהבת, אני מאוד ביקורתית (ירושה מהאמא). אולם כן מעריכה ואוהבת אותו, אך לא ברמות שהוא כלפיי. חיצונית אני לא כ"כ נמשכת אליו (גם לפני החתונה לא כ"כ נמשכתי פיזית, אלא יותר לאישיות ואמרו לי שאחרי החתונה זה יבוא) ונקודה זאת הכי מפריעה לי ביחסים שלי איתו. כל הזמן אני רואה גברים מושכים ברחוב יותר מבעלי ואז אני חושבת לעצמי- למה בעלי לא נראה ככה… חשוב לציין, בעלי רחוק מלהקרא מכוער או מעורר דחיה, אך לא כ"כ מושך בעיניי, ולעומת זאת אני בעיניו האישה הכי יפה בעולם מכל הבחינות, ולכן יותר כואב לי הפער והחוסר שיוויון הזה ביננו.

תשובה

שלום לך אשה יקרה מאוד!

השאלה שלך דווקא מאוד לגיטימית ומאוד מובנת.
כי באמת, למרות שלפעמים יש חשיבה שנשים הן החפצות יותר בנישואין והבעל רק "משתף פעולה", האמת היא, שבעל מתוקן וגברי - זהו בעל כמו שאת מתארת: בעל שחפץ בנישואין הרבה יותר מהאישה. ואילו אישה נשית, אכן חווה בתחילה הרבה רגשות כמו שלך: קצת פחות אוהבת, מעט מסויגת, אולי לא כל-כך נמשכת, יותר מתונה ועוד רגשות מהסוג הזה….
את האמת הזו אנו לומדים מכך שדווקא האיש נקרא "זכר" - מכיוון שדווקא הוא "זוכר את אבדתו": מחזר כל הזמן אחר אשתו שנבנתה ממנו עצמו…. אבל, למרות ואולי בגלל שהאיש כל זוכר ומחזר, מדריכה אותו ההלכה - שהיא מותאמת בדיוק לכל המערכת הרגשית והנפשית שלנו - לפייס את אשתו ולנהוג איתה בהרבה הרבה רכות וסבלנות עד שגם היא תמשך אליו באותה העוצמה.
מה שאומר, שדווקא התיאור שלך משקף את נקודת המוצא של הנישואין ומשמש כהכוונה למסע זוגי משותף.

לפני שנראה את המסע מקרוב, ארצה רק להוסיף שאכן, נקודת המוצא הזו לא תמיד כל-כך נהירה לנו, מכיוון שאישה יכולה למצוא את עצמה "נמשכת" כביכול לאנשים אחרים ואז עוברת לה מחשבה שאולי זה שהיא מסויגת מעט ולא אוהבת בכזו עוצמה, זו בעיה בבעלה או בה או במערכת הזוגית. אולם לא כך הדבר! המשיכה בין גבר ואישה פשוט קיימת - רק שבנישואין, מכיוון שהם אינם מערכת אך ורק פיזית אלא בעיקר רוחנית ומהותית קשה לנו להבחין בנטייה הזו תמיד ורק כאשר אנחנו משתחררים ניתן להבחין בה גם בתוך חיי הנישואין - וכמובן ביתר עוצמה וחוזק!! ולכן צריך לעבור את המסע המדובר….
אז בואי נראה מהו המסע, ואיך הוא משחרר אותנו לחיות בצורה הנכונה והמתאימה בה כל אחד יכול לאהוב ולהיות אהוב בצורה המתאימה דווקא לו:

עולם האהבה הוא עולם מאוד פנימי.
וכמו כל דבר פנימי - לא ניתן למדוד או להשוות אותו.
אולם אנחנו, שהתרגלנו מאוד לעולם הביקורתי שכולו השוואות - משתמשים בו גם במקום בו אמורה להיות אהבה. וכשמשתמשים בביקורת ובהשוואה, האהבה מיד נחסמת - ואין לנו אפשרות לממש אותה…

כל זה מתעצם עוד יותר כשמדובר בנישואין ואנו מנסים להשוות בין האיש לאישה מי מהם אוהב יותר או תורם יותר לנישואין. ושם באמת מתחילים הרבה תסכולים… כי האיש והאיש נבראו שווים בערכם אך שונים לגמרי בתכונותיהם ובתפקידיהם! ואין שום בסיס להשוואה בין הצורה בה גבר אוהב ומרגיש אהוב לצורה בה אישה אוהבת ומרגישה אהובה.
אבל היות וגם על ההבדלים הללו בין גברים לנשים לא סיפרו לנו מספיק - יוצא שהרבה מאוד נשים מבקרות את עצמן על תכונה מאוד נשית שלהן: על הצורך בזמן, תהליך ורוגע כדי להיפתח, להמשך ולאהוב.
ועד כמה שהביקורת הזו היא איננה נכונה, היא גם מזיקה מאוד ומרחיקה עוד יותר את האישה מלהרגיש אוהבת, קרובה ונמשכת.

בנוסף, גם ללא קשר לשוני בין גברים ונשים, הביקורת, שמשמעה מתן ציון לכל מעשה או תכונה כ"טוב" / "רע" / "יפה" / "מכוער" וכו' - חוסמת אותנו מלהיפתח לבן הזוג שלנו אם הוא לא ענה על אחד הקריטריונים שנמצאים בסולם הציונים שהתקבע אצלנו. מכאן מגיעה המצוקה, שבאמת לא נעימה, לכך שהבעל נראה בעיני אשתו כפחות מושך, פחות חכם או כל "פחות" שהוא, ואז שוב נפגמת הקרבה….

אז מה עושים? האם נגזר עלינו לסבול מנזקי הביקורת עליה גדלנו וחונכנו?
אז זהו. שלא. ממש לא.
הביקורת הזו, שכל-כך רווחת היום, היא כלי שהקב"ה שלח לנו בדור הגאולה, כדי שנוכל לדייק באמצעותה את האהבה האמתית שאינה תלויה בדבר.
והאהבה הזו נבנית לאט לאט ע"י מעבר מעולם של ביקורת לעולם של עין טובה.
ואם ביקורת זה מתן ציון ביחס לאחרים, אז עין טובה זה שימת לב לחיובי ללא השוואה או ציון.

ייתכן שזו הייתה הכוונה של מי שייעץ לך לפני הנישואין שהמשיכה תבוא בהמשך: כי אחרי החתונה, כשסוגרים את דלת הבית והעולם כולו מצטמצם להיות רק שניכם - אז ניתן להבחין בתכונות היפות של כל אחד מבני הזוג וממילא ליהנות מהם כמות שהם ולהיות משוחררים.
וכשמשוחררים - אז באה המשיכה, הקרבה והאהבה.

אז מעבר לעולם פנימי, של עין טובה ומיקוד עצמי הוא תהליך מתמשך שנוכל לתת לו כמה עצות מעשיות שמקרבות אותנו עוד לפנימיות ומרחיקות אותנו מהחיצונית, הביקורתיות וההשוואות:

דבר ראשון - להפסיק להסתכל על אחרים. התמקדי אך ורק בחיים שלכם! לא משנה אם בעלך מושך יותר או מושך פחות ביחס לגברים אחרים, הוא בעלך היקר והוא החצי השני של נשמתך המותאם בדיוק לך! שנני לעצמך שוב ושוב שהוא מתאים בדיוק לך, עם כל מכלול התכונות שלו. אתם כמו חלקי פאזל המשלימים זה את זו ואף אחד בעולם לא אמור להיכנס למרחב האישי שלכם ולשפוט תכונה זו או אחרת. גם לא במחשבה.

דבר שני - בכל פעם שאת שומעת בראשך משפט ביקורתי שאת כבר יודעת שהוא חוסם אותך, נסי להחליף אותו במשפט של עין טובה. כך אם לדוגמה, בעלך הביע כלפייך איזה שהיא מחווה ואת מרגישה שאת מתחילה להשוות ביניכם, או לכעוס על עצמך, או לכעוס על כך שהמחווה שלו לא הייתה מושלמת,, אמרי לעצמך : "תאהבי את עצמך. תקבלי את המחווה. את ראויה לטוב" ואז - הכירי לו תודה! כי כשתרגישי כל-כך ראויה ומודה לטוב ולא תבקרי את עצמך, גם תדעי יותר להגדיר אילו מחוות מתאימות לך יותר ואילו פחות ועוד תמצאי את הדרך הנכונה לספר לו על זה - מה שישחרר את שניכם מאוד וישמח אתכם יחד!
או, דוגמה אחרת, אם את שומעת את הקול שטוען לך שאת אינך אוהבת כמוהו, חפשי - וגם תמצאי - את הנקודות הטובות בך שבהן את כן מבטאת אהבה בדרכך שלך! התבונני בהם וחזקי כך את עצמך.

דבר שלישי ומאוד משמח - גבר מרגיש אהוב ביותר כשאשתו מקבלת ממנו את המחוות שלו.
כך שאם את אכן רוצה לנקוט בעוד פעולות מעשיות שיחברו אותך יותר לעולם האהבה של שניכם, חפשי בכל יום איזו מילה טובה לומר לבעלך על המחוות שהוא עושה. עוד יותר מזה, בכל פעם שאת רואה את החיזורים המדהימים של בעלך הודי עליהם לד' ואל תנסי להתחרות אתו! להפך, מצאי את הרגעים הנכונים לספר לו שהחיזורים האלו שלו הם אלו שבונים ומחזיקים את הקשר הקרוב שביניכם - עוד תראי עד כמה את תורמת לנישואין בכך שאת מוסיפה הערכה וכבוד לבעלך, אולם בהמשך תראי גם עד כמה העמדה הנפשית של "מקבלת ומודה" פותחת ומשחררת - דווקא אותך.

דבר רביעי - למרות שהבנו שאין מקום לשוויון בין סוגי האהבות שלך ושל בעלך, כן יש מקום שלך להוספת אהבה כלפיו - ואת זה עושים באמצעות מחוות קטנות וטכניות שמכניסים אליהם הרבה תשומת לב וכוונה: כך תוכלי לראות שפעולה כמו הכנת מאכל אהוב עליו, עריכת שולחן לכבודו, אריזה של חטיף לדרך או אפילו גיהוץ חולצה או פתק קטן - יכולים לבנות עוד הרבה בקשר ולקדם אותך עוד למקום בו את רוצה להיות.

אלו הכיוונים המעשיים, אולם מעל הכל, מה שבעיקר משפיע על התהליך הזה, זו כוונת הלב והרבה דיבורים עם הקב"ה בהם תבקשי ממנו ללמד אותך מהו עולם פנימי, ללמד אותך לראות טוב בעצמך, בבעלך ובחיים המשותפים שלכם - וללמוד להיות באמת קרובים ומאוחדים….!

אז לסיכום, כמו שראינו, עולם האהבה הוא עולם לא שוויוני - כל אחד אוהב ונאהב בדרכו שלו.
אולם, אם אנחנו, מפאת ההרגל, שוכחים את העובדה הזו ומשתמשים בהשוואות או בביקורת - אזי האהבה, הקרבה והמשיכה נחסמות או מסתתרות. לכן, כדאי מאוד להיות במסע חיים של אהבה שכולל: מבט רק על עצמנו ולא על אחרים. בחירת מילים מדויקות דווקא מהעולם האהבה ולא מעולם הביקורת. קבלה עצמית , הכרת תודה ועשיית פעולות אהבה לבן הזוג - שמלבות את האהבה אצלנו פנימה.

זה תהליך. שלא קורה ביום.
יש בו עליות ויש בו גם הרבה ירידות.
אולם הוא משמח מאוד ותמיד מזכיר לנו שהאהבה, הקרבה והחיבור - קיימים בקשר שלנו, ועלינו מוטל רק לגלות וללבות אותם….
….כי בדיוק בשביל זה התחתנו 🙂

מאחלת לך הרבה סייעתא דשמייא, אושר, אהבה וחיבור!
אכן, מעבר למתנה שקיבלת מד' - את בעלך המקסים - גם קיבלת את עצמך: אישה מודעת וחושבת כל-כך, המוכנה להתאמץ ולברר את האהבה והקרבה. ואני בטוחה שמתנות אלו הובילו ויובילו אתכם לבנות בית נאמן בישראל, עם זוגיות קרובה, משוחררת, בריאה ואוהבת...!!

המון המון טוב!!!
שלך,
חן.
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
5 תגובות
  1. מזדהה מאד ויש לי פתרון הגב

    כל מה שכתבת, מילה במילה, כאילו אני כתבתי, פרט לעובדה שאנחנו נשואים שלוש וחצי שנים ולא שנתיים.

    מעולם לא הרגשתי רגשות משיכה לבעלי וכמו שאת מתארת גם לפני החתונה לא ממש נמשכתי למראה החיצוני ובחרתי בו בגלל אישיותו. אפילו קינאתי בו שיש לו אישה שהוא אוהב ולי אין בעל שאני אוהבת.

    אך תרשי לי לשמח אותך ולומר לך שכל זה היה עד לפני חצי שנה, שלוש שנים שלמות. לפני חצי שנה לראשונה הרגשתי משיכה ואפילו ממש ריגוש!

    אם תשאלי איך, מה קרה פתאום, זה פשוט בגלל שקראתי ספר שגרם לי להתנהג בצורה מאד מסויימת, בצורה נשית, אפילו קצת אינטרסנטית, אבל הוא פשוט עושה את העבודה. הוא הפעיל אצלי דברים שחשבתי שלא קיימים אצלי. חשבתי שלעולם לא אצליח להימשך לבעלי, ולעולם לא ארגיש אליו שום רגש, עד כדי כך. אבל זה שינה דברים בצורה מדהימה!

    זה אולי נראה שאני מקבלת אחוזים על המלצות לספר אבל באמת שלא…חח
    אני פשוט נדהמתי ממה שזה עשה לי ולכן מאד ממליצה.
    בסך הכל הסופרת שכתבה את הספר הזה "עלתה" על כללים מאד ברורים שעליהם היא מפרטת בספר בעקבות נסיונה האישי, והכל הכל הכל, פשוט הכל – וזה מדהים – דברים התואמים לדברי חז"ל!!!

    כיף לקרוא את זה בספר שנותן כללים ודוגמאות מעשיות, בשפה שלנו.

    שמרתי את השם שלו לסוף, כי הוא נורא מרתיע (אולי קצת בכוונה). שמו "לדעת להיכנע" מאת לורה דויל.

    בהצלחה!

    • 1 הגב

      לשואלת היקרה,
      מעריצה אותך שאת בכזאת מודעות!! אני אחרי 15 שנים קשות. הצלחתי להעלות את השאלה ואני ממליצה בחום כמו הנ"ל על הספר "לדעת להכנע" רק משהי עם בגרות והבנה יכולה להבין שהספר הוא לא אנטי פמנסטי אלא מלמד לדור בכפיפה אחת ולהתמלא האחד מהשני והכי חושב לאהוב!
      מאחלת לך הצלחה!

      • מזדהה מאד ויש לי פתרון הגב

        לגמרי!!
        צריך ראיה מאד רחבה כדי להגיע לתוצאה המהממת הזאת.

  2. אילה הגב

    תשובה מאד יפה.

  3. כותבת השאלה הגב

    תודה רבה רבה לחן מצוות האתר הנפלא על תגובתך הארוכה, המסבירה והנותנת לגיטמציה, עצות וחיזוקים שהייתי זקקוה!
    וגם לכן מגיבות יקרות תודה על עצתכן ושתיפוכן האישי. מאחלת לכן הצלחה מרובה בכל תחום שזקוקה לכך…

השארת תגובה

שאלות נוספות:

>