אמא שמבקרת ללא הרף

שלום,
יש לי קושי עם הורי. הם מאוד משתדלים לעזור ולתת ואני באמת נעזרת בהם כדי לצאת לעבוד יום בשבוע או כשאחד הילדים חולה. אמא שלי עוזרת לי לנקות ומבשלת. באמת עזרה גדולה שעליה אני בהודיה וכל הזמן חושבת איך אעזור גם להם כשיגיע הזמן.
הבעיה הקשה היא התקשורת שמעייפת אותי, מערערת אותי, מעציבה אותי וגורמת לי למחשבות קשות על הורי.
מהרגע שהם נכנסים ועד שהם יוצאים, אמא שלי בעיקר לא מפסיקה לבקר אותי, מביעה רגשות של אכזבה וכעס וזלזול. לפחות היא יודעת שאם הגדולה חוזרת מהמסגרת היא צריכה להפסיק אבל גם את הגבול הזה היא לפעמים עוברת. ומול התינוק זו האנרגיה בינינו.
כשאני מנסה לדבר איתה על זה, היא מצידה מרגישה לא מוערכת על כל מה שנותנת. הם אנשים קשים כלפי כולם, לא רק כלפי. כל כך עצוב לי שלפני שהם באים אני ממש במתח ולא רגועה. איך אני מתנתקת ועדיין מכבדת?

תשובה

שואלת יקרה,

קודם כל אני מעריכה מאוד את הרצון הניכר שלך לעשות את הישר והטוב, למרות הקושי של הנסיבות.

אתחיל אולי בתאור מערכת יחסים באופן כללי, ולאחר מכן אנסה לפרט: מהו תפקידך במערכת היחסים הזו?

כל מערכת יחסים שהיא בנויה משניים לפחות. אי אפשר לנהל מערכת יחסים כשרק צד אחד פעיל. לדוגמה, תחשבי על זוג חברים שאחד מהם שתלטן בטבעו. רק כאשר השני תורם את חלקו בהיותו נשלט, אזי כח השליטה של הלה יכול לצאת לפועל. כן, אם הורה מבקר או מאוכזב מילדיו, מוכרח להיות שהבת או הבן מאפשרים לרגשות האלו להתקיים, מקבלים את הביקורת ונותנים לה מקום.

ופה אני מגיעה אלייך, רחל היקרה. היות שאת פנית עם שאלתך לכאן, זאת אומרת שאת מעוניינת ליטול את חלקך בעבודה זו, ולצעוד בדרך העשייה. אדגיש: התשובה פה תתמקד ב"מה העבודה שעלי לעשות", ולא ב"איך אתקן את הורי". החלק של הורייך הוא לא בתחום אחריותך. כאן מגיעה שאלתך הכה עדינה ומתחשבת: ''איך אני מתנתקת ועדיין מכבדת?". והשאלה היא יפה כל כך כי היא מתחשבת בך ובהם בו זמנית.

המקום שלהם הוא חשוב מאוד, ולו רק כהורים - אפילו אם הם "אנשים קשים כלפי כולם", כדברייך. אבל המקום שלך בעולם כאישה, כאמא וכבן-אדם חשוב לא פחות. הקב"ה לא מעוניין שאדם ימחק את עצמו, את זהותו, את מחשבותיו ורצונותיו. כל אחד יש לו תפקיד בעולם, מקום של בן אהוב לפני הקב"ה, ועל כל אחד להעריך את מקומו שלו, צרכיו, רצונותיו ושאיפותיו.

כאן מגיע הרעיון הקודם של מערכת יחסים המורכבת משניים לפחות, או כמו שאת כתבת בשאלה: "האנרגיה ביננו". אנרגיה זה זרימה, ואתם שניכם - את והורייך - מזינים את האנרגיה הזו, ולכן היא קיימת ופעילה. בואי תנסי לצאת מזרימת האנרגיה השלילית, על-ידי מודעות לעניין - כפי שאפרט - והתמקדות בדרך העשייה.

הכוונה בחלק ה"מודעות" היא ההבנה שגם את חלק מהאנרגיה, והעבודה שלך היא לבנות את עצמך בצורה בלתי תלויה באחרים בכלל, ובהורייך בפרט. את האמא הטובה והמתאימה לילדייך. הקב"ה בכבודו ובעצמו בחר בך לתפקיד זה. את אדם טוב. את בת אהובה ויקרה לקב"ה, וגם אם מישהו מבקר אותך - ובכלל זה הורייך - זה לא מוריד מהערך שלך.

(נקודה למחשבה: אולי את נותנת לעוד מבקרים ומבקרות בעולמך לתקשר איתך באותה אנרגיה; הם מבקרים אותך ואת מרגישה קטנה, לא מוצלחת ולא מוערכת. אם כך הדבר, העבודה היא שוב פנימית, אצלך. הערך שלך לא תלוי באחרים, לא בביקורת וגם לא במחמאות. הוא פנימי שלך.)

שבי עם עצמך. ראי כמה טוב יש בך, כמה אהבה הקב"ה מרעיף עליך - אהבת אב לביתו. אהבי את עצמך - עם כל פרטי האשיות שלך, גם אלו שכרגע לא מחמיאים לך. הכירי בערך עצמך, ערך בלתי תלוי, אישי, שלך. אף אחד לא יכל לערער עליו.

ברגע שאת לא מקבלת אל ליבך את הביקורת הנאמרת, לא מחבקת אותה ומסכימה אתה, אלא אומרת לעצמך: אני שווה, אני טובה, אהובה - אז האנרגיה הזו כבר לא זורמת. צד אחד לא יכול להפעיל אנרגיה. זו הבניה האישית שלך שמפסיקה את הזרימה.

יכול להיות שבשלב זה, כדי לעזור לך להפסיק את זרימת האנרגיה השלילית, נכון אולי לקבל עזרה מצד שלישי. כלומר, לומר להורייך, במלוא הכבוד, שהגעתם למסקנה שכרגע עדף שצד שלישי יהיה פה לעזרה. אתם מעריכים מאוד את מה שקיבלתם עד עכשיו, ומעוניינים להמשיך לקבל בתוך מערכת יחסים תקינה ובריאה של הורה / ילד, ולא בתור עובד / מעביד. כדאי אם כן לשחרר את המקום הטעון הזה, ולהכניס עזרה מצד שלישי.

לסיכום: אם לא תתרמי לזרימה השלילית על-ידי קבלת הביקורת, אלא תמלאי את עצמך בהכרת הטוב להורייך, הערכה כנה ואמתית על פועלם, וכן תשמרי על גבולותייך - לא ממקום תקיף ח"ו, אלא ממקום שמכבד את עצמך - אזי ביכולתך ליצור מערכת יחסים המזרימה אנרגיה חיובית, ובע"ה היא תשפיע טוב על הורייך ועל כל סביבתך.

מאחלת לך שמחה רבה בעשייה, וראיית טוב בעצמך ובאחרים,
תמר פ.

[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
>