איפה הבחירה שלי?

אני מאוד מבולבלת.
אם הכל מה'- כל מחשבה, תנועה, אות שיוצאת לי מהפה וכו', הכל ממנו אז איפה הבחירה שלי? הרי הוא שולח לי את הניסיון, את הנפילה וגם שולח בי את ההחלטה אם לקום או לא וגורם לי לקום או לא, הוא גורם לי לחשוב מה אני רוצה ולעשות, אז איפה הבחירה שלי? אני מרגישה שאני כמו בובה, שכל תסריט החיים מתוכנן מראש וידוע.
בנוסף אני גם מאוד מפחדת מה'. אני מרגישה שאם אני עושה משהו לא בסדר בכוונה וגם שלא בכוונה אז ה' יעניש אותי בצורה חמורה/את האנשים החשובים לי/ייקח ממני דבר טוב שיש לי..
תמיד יש לי מצפון על כל דבר שאני עושה לא בסדר בין אם זה מכוון או לא. ואני מודעת למה שאני עושה ויודעת שזה לא בסדר, למשל שמירת נגיעה.זה לא פשוט לי ואני לא כ"כ מצליחה בזה ואני יודעת שזה לא בסדר. אין אבל. אני פשוט מודעת לזה שזה לא בסדר ותכלס לא ממש רוצה לשנות את הבעיה הספציפית הזאת, בכל שאר התחומים אני מאוד משתדלת לשפר ולהתקדם, אבל בשמירת הנגיעה אני מתקשה כל כך שאני מרימה ידיים למרות שאסור להתייאש מזה..
אני מאוד פוחדת שבגלל שחטאתי כל כך הרבה – יקרה משהו. אני ייענש בצורה חמורה.
אני כל כך מתביישת שכל כך קשה לי אפילו לבקש סליחה כי אני מרגישה ויודעת שאני כל כך לא בסדר שאני לא יודעת אם ה' יסלח לי על זה…
אני אכולת פחדים.
אני קורסת מזה לגמרי.
בבקשה תעזרו לי!!

תשובה

 

שלום לך, יקרה!
התפעלתי הכנות ומהנכונות שלך להשתפר ולהשתנות.
העלית מספר נקודות. ננסה לפרוט אותן אחת לאחת.
ציינת הרבה את יראת העונש. הפחד הגדול מהמכה הגדולה שתקבלי על החטאים.
לפני הכל, חשוב להבין שרצונו של הקב"ה הוא להיטיב עם ברואיו. רוצה שיהיה לנו טוב. הוא אבא שלנו. הוא דואג לנו וחפץ בשמחתינו.
שלא כמלך בשר ודם שמעניש את העוברים על רצונו, מבלי להתחשב בנתונים הסביבתיים, הרי שהקב"ה לא נוהג כן. כל אדם נמדד על פי מעשיו שלו, על פי התמודדותו שלו, ועל פי הנתונים אותם הוא קיבל.
הקב"ה גם מתייחס לדרך שאותה האדם עשה. המאמץ חשוב לא פחות מהתוצאה. ההתקדמות, גם אם היא איטית, וגם אם היה לאחריה נפילה- היא נספרת ונמדדת. היא משוקללת בסך עשייתו של האדם ותמליץ טוב בעדו.
מכאן אני ממשיכה לשלב הבא.
כמו כל מדינה שחייבת כללים מתוקנים, כך גם העולם. התורה היא בעצם ספר החוקים שמלמד אותנו כיצד לנהוג. של העם היהודי, ולא רק. הרי גם הגויים מחויבים בהלכות מסוימות. החוקים הללו קריטיים לקיומו של העולם. חלקם מובנים לנו, וחלקם לא מובנים לנו.
בנוסף, רצה הקב"ה שלא נהיה 'אוכלי לחם חסד' ולכן הוסיף לנו מצוות ואיסורים (רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות). כך שההלכות והחוקים הינם חיוניים לעולם, ועוד לפני כן- לעצמנו.
יחד עם זאת, מרגע שאלו החוקים שה' טבע בבריאה- עלינו לקיימן, בדיוק כפי שחייבים לשמור על חוקי המדינה, גם אם אין הם מובנים לנו או מקשים עלינו.
אלו נתוני בסיס. מכאן נתקדם הלאה.
כשהקב"ה טבע את כל הבחירה באדם, הוא לא פסק בעבורו כיצד לנהוג. הוא נתן לו את הכלים והיכולות לפעול כך או אחרת, ועל האדם לבחור כיצד לנהוג.
ניקח לדוגמא את שמירת שבת. ה' נתן לאדם את הכח להרים את היד וללחוץ על המתג. כן. גם בשבת. הוא גם נתן לו את הכח להתגבר על הדחף הזה. 2 הכוחות עומדים כעת מול האדם, ועליו לבחור באיזה מהם הוא יבחר.
אם אני אחזור לדוגמא שלך- הקב"ה נתן לנו את היכולת ליהנות ממגע של גבר, למרות שזה אסור (לפני נישואין, כמובן), ובמקביל הוא יצר בנו את כח האיפוק והיכולת להתגבר על כך. על האדם מוטלת הבחירה האם להכנע לדחפיו או להשתמש בכוחות שניתנו לו ולהתגבר על כך.
חשוב להבין. לו היינו מקבלים את העונש באופן מידי- לא היתה זו בחירה כלל. מלכתחילה היינו נמנעים מעשיית עבירה, מכיוון שהעונש היה מופיע למול עינינו. ילד (אפילו קטן), שיודע שהוא אלרגי למוצר מסוים, ואם הוא טועם ממנו הוא יסבול נורא (אם זה גרד, פצע או איבוד נשימה, חלילה)- פעמים רבות כלל לא יחוש בפיתוי. הסבל שעומד מול עיניו חזק מההנאה הרגעית. דווקא משום שה' רצה להותיר את הבחירה בידנו, אנחנו לא נענשים מיד. מה גם שהקב"ה ברחמיו הותיר פתח לחרטה ולחזרה בתשובה. הבורא לא חפץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו.
יחד עם זאת חשוב לזכור כי האומר הקב"ה רחמן- יוותרו מעיו. הקב"ה לא מעמיד אדם בנסיון שאינו יכול לעמוד בו. יתכן והוא נזקק לכוחות רבים יותר. יתכן והנסיון קשה יותר (בפרט לאחר שעשה עבירה ושנה בה- נעשית לו כהיתר). אולם על האדם לעשות את הצעד הראשון- פתחו לי פתח. הקב"ה מבטיח שהוא יעזור, אם הפח יהיה ממשי ולו קטן כחודו של מחט.
כשהקב"ה אסר עלינו את 'העריות ואביזרייהו'- זה אסור. נכון, זה קשה להתנתק, זה קשה להיפרד, אבל כאן זו בדיוק נקודת הבחירה שלנו. אני לא יודעת כמה זמן הקשר פעיל, ויתכן שתצטרכי עזרה, אם תרצי לסיים את הקשר הזה. אבל אם את לא רוצה- זו בחירה שלך. ורק שלך. אמנם 'אין עבירה מכבה מצווה', ועל המאמצים והשיפור שאת עושה- תקבלי שכר עצום. אולם זה לא סותר את העבירה על הוראותיו. את האחראית לעצמך ולהחלטותייך כיצד לנהוג ואיך להתקדם.
רבותינו גילו לנו שפעמים רבות דווקא הפחד נובע מהעבירות של האדם. הנפש שלו מבוהלת, והפחדים מגיעים ומציקים לו.
אמנם לפעמים הפחד משתק, אבל אפשר לקדם אותו לעבודת ה'. הקב"ה מחכה לסליחה שלך. כמו אבא שלא נגעל מבנו שבגדיו מלוכלכים מהקיא שלו. אנחנו מבקשים בסליחות 'פנה אל התלאות ואל לחטאות'. תדברי עם ה' במילים שלך. תספרי לו שקשה לך, שאת רוצה להתגבר אבל נופלת. תבקשי ממנו שיתן לך כח לבחור בטוב. שיעזור לך.
נכון, לפעמים אנחנו מסתכלים על עצמנו ונופלים ליאוש. מרגישים כ"כ רחוקים, כ"כ לא מחוברים, שנראה לנו שאין סיכוי, שאנחנו לעולם לא נצליח לעשות את רצונו. אבל היאוש נובע מהיצר הרע ששמח לראות במפלתינו. למה שנפרגן לו את זה? הרי הקב"ה רוצה שנחזור אליו. ולהמלט ממנו אי אפשר. אדרבא, ננצל את הימים שה' קרוב אלינו, מצפה לנו ככה, עם הבגדים המרובבים, וממתין לקריאת העזרה שלנו.
שבי עם עצמך, תגדירי את הרצונות האמיתיים שלך, היכן את רוצה לראות את עצמך, באלו חיים את בוחרת. כשהנושא יהיה לך ברור- גם היעד יהיה מסודר וקל יותר להשגה.
גם אם חלילה יהיו נפילות, זה חלק מהתהליך. 'שבע יפול צדיק'. הדרך להיות צדיק, מציין החזו"א, היא רק ע"י הנפילות. ללא הנפילות האדם לא יכול להתקדם...
תנצלי את הימים המיוחדים שמגיעים אלינו, ותזכרי שתמיד תמיד את נשארת בתו של ה', שממתין לך, מחכה שתחזרי אליו. גם אם התנהגת לא כראוי...
מאמינה בך וביכולתייך. האופי שלך, שלא חת מחיפוש האמת, יגיע לידי ביטוי גם בהמשך. בעליה
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, שתזכי לבחור בטוב ובחיים, ותרגישי את ידו האוהבת של אבא שלנו.
שנה טובה ומברוכת בכל טוב
תמי
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
>
דילוג לתוכן