איך להתמודד עם קנאה שאוכלת מבפנים?

שלום וברכה לצוות האתר היקרים!
אני נשואה כשנתיים לבעל מדהים.
פניתי בעבר בשאלה באותו עניין, רק מזווית ונקודה אחרת. עניתם לי תשובה מאוד יפה וחכמה.
רק מאחר וזה לא סיפק אותי, היות ואני בן אדם מאוד חושב, מעמיק ומנתח ללא הפסקה, הגעתי לתובנה אחרת לא פתורה.
העלתי את בעיית הקנאה וצרות העיין שלי בגיסתי. עם הזמן גיליתי קנאה מאוד עמוקה וכואבת בגיסתי, שיושבת על משקעים וחסכים מילדותי. אני באה ממשפחה מרובת ילדים האמצעית במשפחה. גידלתי את אחיי הקטנים, עזרתי ללא סוף במטלות הבית השוטפות- ניקיון, בישול, אפיה, כביסה ועוד, כמו עקרת בית קטנה.. ומה קיבלתי מהוריי? רק (כמעט) ביקורת ביקורת ביקורת!!, מה עוד לא עשיתי ומה טעון שיפור…
כמעט ולא קיבלתי מהם הערכה, מחמאות, פרגונים או חום ואהבה סתם כי אני בתם או גמול למעשיי. תמיד הרגשתי שאהבתם אליי (ואל אחיי) הינה על תנאי ושתמיד אנחנו צריכים להוכיח את עצמנו כדי לזכות באהבתם והערכתם שכמעט ולא הגיעה, ואם כבר זכינו לקבל מהם אז בקמצנות ובדקדקנות יתרה…
כשהתחתנתי והגעתי למשפחת בעלי היקר, נחשפתי למציאות שונה ואחרת לחלוטין ב-180 מעלות!. מדובר במשפחה מצומצמת (שלושה ילדים). גיסתי בת יחידה כבת עשרים. ילדה מפונקת וילדותית שלא חונכה להושיט יד או ליזום עזרה כמעט. רוב היום היא מרוכזת רק בעצמה (ובצילומי סלפי נרקסיסטיים) ומחפשת תשומת לב אינסופית מהסובבים אותה. הוריה יכולים לעבוד קשה בבית והיא תצא במקביל לטייל עם חברותיה, וכשתחזור הביתה תבוא בטרוניה כלפיהם למה לא הכינו לה אוכל? ועם כל התיאור הנ"ל, היא מקבלת מהוריה וממשפחתה אהבה ללא תנאי כמעט בכל רגע נתון, ומסרים ופרגונים שהיא הילדה הכי מושלמת בעולם!…
הפער הזה ביננו והשוואה המייסרת הזאת- שאני נתתי להוריי ומשפחתי (ועדיין) פי עשר ממנה לפחות, ומקבלת עשירית מהחום ואהבה שהיא זוכה להם הורג אותי, שובר אותי, זורה לי מלח על פצעים פתוחים וכואבים שלא נרפו, ובעיקר גורם לי לשנא ולתעב אותה ולרצות לא להיות במגע איתה כלל.
מציאות זו יוצרת מורכבות מאוד קשה בזוגיות ובהגעה לבית משפחת בעלי.
אשמח לקבל עידוד ועצות טובות ומועילות…

תשובה

שלום לך שואלת יקרה!
קיבלתי את שאלתך הנוכחית יחד עם השאלה הקודמת, ואת התשובה הנפלאה שענתה לך משיבה בשם ציפי.
https://www.akshiva.co.il/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%93-%D7%A2%D7%9D-%D7%A7%D7%A0%D7%90%D7%94-%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%9F/
אני קוראת את התביעה הלא-מתפשרת שלך מעצמך בשאלה א',
ואת ההבנה העצמית לתהליך הפנימי שכל כך לא קל לשאת אותו בשאלה ב',
ומתפעלת מכברת הדרך שעשית משלב א' לשלב ב'.
כמו שאמרת על עצמך, את באמת אישה חושבת ומעמיקה, וללא ספק בעלת יכולת הקשבה עצמית. בעיניי, הקשבה עצמית זו התכונה הכי קריטית כדי שנוכל לעשות עם עצמנו משהו כאן במסע שלנו בעולם.
והקשבה עצמית זו הצליחה לקלף שכבה אחת מעל הנראה לעין, ולגלות כמה מניעים כואבים ועמוקים…
פתאום זה כל כך ברור שאת בכלל לא קנאית צרת עין כמו שניסית לתאר את עצמך בעבר. פתאום את ילדה של אבא ואמא, כל כך זכאית להערכה וכל כואבת שלא מקבלת אותה.
את מתארת סגנון של בית תובע ודורש, כשהחום והאהבה אינם גלויים לעין (אולי קיימים בסתר? על אף שקשה לחוש בהם?).
עשית הכל ולמעלה מזה כדי לזכות באהבה גלויה: טיפול מעל ומעבר באחים הקטנים, עזרה שאינה נגמרת בעבודות הבית השוטפות, ו - - - כמה עצוב להישאר למרות הכל צמאה להכרה, להוקרה, לאהבה.
הניגודיות הקיצונית בבית הורי בעלך באמת קשה להכלה.
למה לגיסה המפונקת כל כך (לעומת החיים כפי שאת הכרת אותם) מגיע כל כך הרבה?
ולמה לך אף פעם לא הגיע?
הקושי מובן כל כך.
כמה הרהורים ומחשבות עלו בעקבות מכתבך.
האחד, חשבתי לעצמי האם תוכלי לחשוב מה הרווחת את מהצורך שלך להתמודד בלי לקבל הערכה. אני מנחשת שיש לך יכולות של עצמאות, כשרון, מסוגלות להתמודד במצבים משתנים, ועוד המון תכונות טובות שמתפתחים אנשים מתמודדים.
הדבר השני הוא יותר בגדר שאלה והרהור: ציינת שאת עדיין ממשיכה לתת להורייך ולמשפחתך, ועדיין כמהה לקבל הערכה בתמורה, וזה לא כל כך קורה…
אולי היום, בגילך הבוגר, מתוך הקן המשפחתי הפרטי שלך, הגיע הזמן לנסות לשנות.
את ההורים שלך את לא יכולה לשנות, אבל את הריקוד הקבוע שלך מולם, את הנתינה מעל ומעבר שמאחוריה מסתתרת הכמיהה העזה לאהבה, אולי כאן תוכלי לשחרר…
בסופו של תהליך אני מאמינה שגם מערכות היחסים המורכבות שהזכרת במכתב זה ובקודם לו, תצאנה מורווחות.
כמו שהסברת במודעות כל כך בהירה, מאחורי השנאה מסתתר כאב עמוק, ולכן נראה לי שהכאב האמיתי הזה זכאי ליחס, לטיפול, לחבישה. אחר כך אפשר יהיה לשקם גם את מערכת היחסים.
אם תרצי הפניות למטפלות רגשיות / פסיכולוגיות באזור מגורייך, נשמח להפנות.

מעריכה מאד את האומץ, השיתוף, ובעיקר את המסע האמיץ שעשית במודעות פנימה.
דבורה.
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
>
דילוג לתוכן