איך להתמודד עם קנאה וצרות עין?

אני בת 26, נשואה באושר
מאז שאני זוכרת את עצמי, אני זוכרת את קיומה של מידת הקנאה וצרות העין בתוכי, לצערי הרב!
האובייקט הראשון שכיוונתי מולו את התכונות הללו, זאת אחותי הקטנה ממני בשנה+. הדבר גרם ליחסים רעועיים וכואבים במיוחד ביננו (כמובן שאני זאת יצרתי בעיקר) עד לנישואיי שקצת נרגע…
כשהתחנתי לפני כשנה וחצי, התכונות הללו הותקו לגיסתי וכעת היחסים שלי איתה במשבר. אני חשה כלפיה רגשות שנאה, ניכור ובעיקר ריחוק. דבר היוצר בעייתיות יתר ביחסים עם בעלי ועם משפחתו, אם כי אני משתדלת מאוד כמה שפחות להפגין ולהחצין זאת.
חשוב לי לציין, גם אחותי וגם גיסתי לא עולות עליי כמעט באף נתון, למעט בכמה נתונים פיזיים. על אף שבמישור הזה לא חסר לי כלל! (בגלל שאני בעילום שם אני מרגישה בנוח לרשום את הדברים) וכל הזמן אני מקבלת פרגונים ומחמאות על המראה החיצוני, חכמתי ועוד'. כך שאני חושבת שאני יותר צרת עין, מאשר קנאית.
מתביישת לכתוב את הדברים הללו, אך זוהי מציאות חיי. קשה לי שלאחרים יש דברים מסויימים, על אף שגם אני התברכתי בהם.
אני מתפללת בלי סוף לסיעת הדישמיא בנושא ולגמילה מהבעיה הנ"ל. אני מנסה לעשות עבודה פנימית עם עצמי, אך שום דבר לא מרפא אותי או לפחות מפחית מן הקושי.
אולי אתם תפתחו את עיניי מכיוון וזווית אחרת ותייעצו לי כלים אחרים להתמודד נכון ויעיל. מקווה

תשובה

שואלת יקרה מאוד
אני ממש מתפעלת מהמוסריות המפותחת שלך, מההתבוננות שלך שמתעקשת להסתכל למציאות בעיניים, ומהמוכנות לעמול עמל פנימי ולדייק את ההתנהגות שלך עד דק.
את מתארת תחושה עוצמתית של קנאה ושנאה, ואת מזהה שני מושאים עיקריים שכלפיהם את חשה את התחושה הזו.
ההוספה המעניינת שהוספת היא שלא חסר לך כלום באותם תחומים. לכן הגעת להגדרה של "צרות עין" שבמילים אחרות אומרת: כואב לי שיש להן, ולא מפני שאין לי. פשוט קשה לי לראות שעוד מישהו נהנה.
ניסית לשפוט את עצמך בלי להצדיק ובלי להצטדק. לכן הגעת למסקנה שבעצם אין לך שום סיבה להרגיש כך. אלו פשוט מידות רעות. וכעת את שואלת איך עובדים על זה.
אני רוצה להציע בפנייך דרך שלישית: לא הצדקה, ולא שלילה. הדרך הזו היא הבנה.
להבין מהי הסיבה שאת חשה את הכאב הזה.
אדם לא מצטער בטוב של השני סתם.
האדם בבסיס שלו הוא לא רע. אין מצב בעולם שבו אדם פשוט רוצה ברעת האחר "כי ככה", מתוך רוע טהור.
צרות עין היא תוצאה שלילית בלי שום ספק, אבל המקור שלה הוא בכאב.
המקור שלה הוא באיזושהי תפיסה רגשית שחשה שה"יש" הזה אומר עלי משהו רע או חסר.
אינני יודעת באיזה אופן בדיוק, אבל ברור לי שמשהו בתוכך אומר לך: אין לי בעיה שיהיה לה טוב, אם לא שהטוב הזה שיש בה ויש לה מוכיח שמשהו אצלי לא טוב.
את מבינה? משהו באחותך ובגיסתך דורך על יבלת שלך. מה היבלת הזו? אני לא יודעת.
וברור שבמבט יותר בהיר על המציאות, זה יפסיק לדרוך לך על יבלת.
אבל כרגע, כל עוד הן דורכות לך על היבלת, את צועקת בצדק!!!
אם יש לאדם יבלת, ומישהו דורך עליה, אי אפשר לומר לו: פשוט תעבוד על עצמך שזה לא יכאב לך.
מה כן נאמר לו?
איפה בדיוק היבלת?
אולי נשים משחה על היבלת?
אולי תיעמד בצורה טובה יותר, כך שלא ידרכו לך עליה?
(שימי לב: אנחנו מנסים להעלים את הכאב שאצלך הוא מתבטא ב"צרות עין", לא רק להבין ולהגיד שזה בסדר להשאיר את המצב כמו שהוא.)
ועכשיו בתרגום לתחושה שלך:
קודם כל כדאי לנסות להבין מה בדיוק הכאב הזה, איפה בדיוק היבלת אצלך.
מה יש בשתיהן שאין באנשים אחרים סביבך שמדליק אצלך את הכאב?מה את מרגישה שהן אומרות לך בלי מילים? מה את אומרת לעצמך כשאת רואה את ה"יש" שלהן?
האם יש דרך לרפא את המקום הזה אצלך? את המקום שבו את חשה שאת ניתנת לערעור, את המקום שבו אפשר לומר שאת לא מספיק טובה ומושלמת.
מה את יכולה לספר לעצמך, שיחזק את המקום המבולבל הזה?
הבירור הזה הוא העבודה. כך עובדים על המידות.
אחרי שתאמיני שיש לכאב הזה סיבה, בעז"ה תצליחי לרפא אותו.

את יכולה לפנות אלי למייל בשמחה, אם תרצי להרחיב.
מעריכה מאוד את העבודה הנפלאה, העמוקה והפנימית שלך.
ציפי

[email protected]>

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
>
דילוג לתוכן