אדישות של הבעל כלפי הרוחניות שלו

אנחנו נשואים בשנית ברוך ה' כבר 13 שנה בעלי תשובה.
ברוך ה' זכיתי להתעלות וכל השנים אני קרובה לקב"ה מקיימת מצוות ורוצה לצמוח ולגדול ברוחניות.
מאוד קשה לי עם המצב הרוחני שבעלי נתון בו תקופה דיי ארוכה של מעל לשנתיים. אין לו רצון ללמוד תורה הוא כל הזמן קורא בספרים של עסקים או כל מיני נושאים שמעניינים אותו אפילו בשבת שזה מצער אותי פי כמה… הברכות בקושי נשמעות… הולך לתפילה מאוחר…זה מצער אותי עד כאב פיזי ממשי דופק מהיר וכו… אפילו קשה לי ללכת לישון מרוב שאני חושבת על כך…הכי כואב שזה פוגע בשלום בית וזה גורם לי להתרחק ממנו רגשית… אנחנו לומדים ביחד על שלום בית ובעלי מאוד משתדל ליישם את הנלמד אבל האדישות הרוחנית שלו ממש יוצרת מחיצה ביני לבינו מבחינתי בכל אופן… ממש קשה לי עם הניסיון הזה אני כאובה פיזית ונפשית…
אשמח לקבל עיצה בהקדם.
תודה מראש אישה כאובה

תשובה

שלום וברכה יקרה,

את כל כך יהודית במהות שלך, של הודיה ושל שאיפה לקרבת ה'.
ומובן שאת שואפת שהבית שלך, הקרקע ממנו את צומחת, יהיה מדושן בחומרים משובחים.
וב"ה ישנם, ואת בתודעת הודיה על כל הטוב שקיים עבורך.
ועדיין... החומר הרוחני מרגיש לך לוקה, והחסר הזה גורם לתסכול כל עוד הוא אינו מתמלא.
בשורות הבאות אשתדל לתת כיוון שיסיע בע"ה לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי ולהפיג, ולו במעט, את התסכול שאת חווה.

ראשית, קיימת הנחת יסוד ידועה אך הכרחית: אינך יכולה לשנות אף אדם בעולם- זולתך. את יכולה להשפיע על בחירות של אחרים, אך לא לבחור במקומם.
עם אבן הפינה הזו, אני מציעה לך לעצור לרגע ולחשוב: עבור מי את רוצה את האוירה הרוחנית בבית? אם זה בעבורך, האפשרויות הן להשלים עם המציאות, או לבחור בין מידות טובות לרוחניות.
אך אם את שואפת לבית שיעשה את רצון ה' (כפי שעולה ממכתבך) - הרי שהכיוון הוא לברר מהו רצון השם ממך כרגע.
אני מחזיקה בידך ופוסעת איתך בדרך העולה להר ה', באמונה שזוהי כוונתך ורצונך.
קחי נשימה, הוציאי אויר לאט, ואפשרי ללב שלך לאתר את מחשבת הציפיה שלך. זו שכאשר אינה מתממשת, היא מאכזבת מאד.
נשמע שזה משהו בכיוון של "בעלי צריך להיות מחובר לקדושה" או הנחה אחרת.
נסי למצוא את המשפט ש'מדבר' אותך.
כעת התבונני בו, הפכי בו שוב: האם הוא לגמרי נכון, במאת האחוזים? האם את יכולה לדעת במקום בורא עולם מה 'אמור' להיות?
קיימות שתי סכנות עיקריות בהנחת ציפיה שמעבר לגבולות הבחירה שלנו:
- כשאת מציבה רף מסוים שבו מישהו או משהו בחייך אמור/חייב/צריך להמצא בו, זה לכאורה מקדם את הענינים לכיוון הציפייה. אך כאשר היא אינה מתממשת, סיכון האכזבה גדול מאד. אכזבה מרוקנת מחסני כח נפשי ומרחיקה בין בני אדם.
- בנוסף, יש את 'גורם הקפיץ'" כשאדם לוחץ ודוחק באחר, זה יוצר התנגדות באופן מיידי ומצטבר. ככל שלוחצים יותר, כך התנועה הנגדית מתגברת.

חשוב ביותר להפנים שביחסי אנוש, ישנם שני דברים שעושים נזק כמעט בלתי הפיך: ביקורת ואשמה. אלו הם חיצים מורעלים ששוהים בנפש ומפעילים אותה.
בפרשת האזינו שקראנו זה עתה, כל השבטים מקבלים ברכות ממשה רבנו לפני פטירתו. יוצא דופן הוא שבט שמעון שלא קיבל ברכה. מסביר הרמב"ן שהיה זה על עוון פעור שנכשלו בו. כלומר: ישנן טעויות שגורמות להשלכות לא פשוטות בכלל. האשמה וביקורת שורפות בלב, וגורמות לריחוק ש(ניתן, אך) קשה מאד מאד להשיב.
לכן, את יכולה להחליט מה הקוים האדומים שלך, אבל לעולם לא יהיה נכון לסמן אותם עבורו, אלא עבורך. סמני רק את ההתנהלות שלך ("לי זה בלתי אפשרי להיות בחדר כשמופעל בו אייפון עם סרט")

יהודית, כעת את נמצאת בצומת כואבת מאד, אך אין מנוס אלא מלהתבונן על מיקומך במפה: את נמצאת כאן. עלייך לבחור בין פרידה על בסיס חוסר התאמה רוחנית, לבין בית שלם.
כי אם אינך יכולה לשנות אותו, עלייך לקבל את המצב כפי שהוא כיום, עם תפילות ותקווה, אך לא בציפיה שעלולה לנפץ את כל חלום.
המסע שלו הוא גם המסע שלך, מהזוית שה' הועיד לנשמתך.

זה לא קל לקבל, אך כאשר הבהירות הזו קיימת, ישנה תחושה של שלוות הבוטח; הידיעה שאת עושה את שלך, וזה כל מה שיש בידייך. התוצאות וההמשך הם בידי אב גדול ומנחה אל הטוב.
בתפילה איתך לשלום של אמת- בכל מעגלי חייך,
שפרה

[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
תגובה אחת
  1. ג'סיקה הגב

    הקדוש ברוך הוא קרע את ים סוף אז הוא גם יכול לשנות הרגלים של בן אדם.
    אולי קודם הוא מצפה שאת תעמדי בנסיון, תבטחי בו ותרפי, ורק אחר כך יתן בו אש התעלות רוחנית 🙂

השארת תגובה

שאלות נוספות:

>